החלטה בתיק בש"פ 2104/14

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.3.2014 בתיק מ"ת 45239-02-14 (כב' השופט צ' קאפח), בגדרה הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 45171-02-14.

כתב האישום

1.          ביום 23.2.2014 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (יבוא סם מסוכן) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), יבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:הפקודה) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) רישא לפקודה.

           על-פי המתואר בכתב האישום, קשר העורר קשר עם אדם נוסף, עדי אורן (להלן: עדי), במטרה לייבא לישראל סם מסוג קוקאין. במסגרת הקשר, ביום 31.12.2012 נכנס לישראל אזרח קולומביאני (להלן: ג'ון) שנשא בתוך גופו 25 קונדומים שהכילו סם מסוכן מסוג קוקאין נוזלי. ביום 6.1.2013 שלח עדי לעורר, ששהה אותה עת בקולומביה, מסרון בו נכלל מספר של מכשיר טלפון נייד (להלן: המכשיר הנוסף) שבו החזיק עדי ושלא נעשה בו שימוש לפני יום 30.12.2012. ביום 8.1.2013 שלח העורר מסרון למכשיר הנוסף, שהיה בחזקת עדי, ובו צוין מספר הטלפון הנייד של ג'ון. לאחר קבלת המסרון, ביום 9.1.2013, יצר עדי קשר עם ג'ון באמצעות המכשיר הנוסף, אסף אותו לדירה בתל-אביב ושם השניים הפכו את הקוקאין הנוזלי לאבקה באמצעות ציוד שהביא עדי. בסמוך לאחר מכן התקשר עדי לעורר, והלה שוחח עם ג'ון באמצעות טלפון נייד של עדי. בשיחה זו הורה העורר לג'ון לתת לעדי כמות מסוימת מהסם לצורך שימוש עצמי. בהמשך שלח העורר מסרון למכשיר הנוסף של עדי בו נכתב: "A person will call you for the location' he will say the doctor sent him"

           ביום 10.1.2013 נסעו עדי וג'ון לדירה אחרת בתל אביב במטרה למכור את הסם שרקחו. במהלך הנסיעה נעצרו השניים, כאשר בחזקתם נמצא סם מסוג קוקאין במשקל של 500.18 גרם נטו.

           יצוין כבר עתה כי עדי הועמד לדין והורשע בחלק מהמיוחס לו (כמפורט להלן), גם ג'ון הורשע על יסוד הודאתו, בה הפליל גם את עדי. העורר שב לישראל רק סמוך לאחר מתן הכרעת הדין במשפטו של עדי,שניתנה ביום 29.1.2014, ונעצר בהגיעו ארצה.

החלטת בית משפט קמא

2.        יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים. בבקשה פירטה המשיבה את הראיות הבאות שלטענתה מוכיחות את אשמתו של העורר: עדותו והודעותיו של עדי אשר הפליל את העורר בקשר עם שליחתו של ג'ון כבלדר מקולומביה לישראל; הודעותיו של ג'ון במסגרתן פירט את השתלשלות האירועים מתחילת הפרשה בקולומביה ועד שנעצר בישראל; חוות דעת מומחה בה נקבע כי אכן נתפס כחצי קילו קוקאין; דו"ח נתונים שהוצא מהמכשיר הנוסף ובו פירוט של המסרונים והטלפונים שנעשו באמצעותו; הודעת העורר שהכחיש כל קשר לסמים וטען כי מכר ישראלי בשם סאם המתגורר אף הוא בקולומביה (להלן: סאם) ביקש ממנו לעזור לג'ון למצוא דירה בישראל ועל כן קישר בינו לבין עדי.

           המשיבה טענה כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, נוכח סוג העבירות. כמו כן נטען כי קיים חשש שאם ישוחרר העורר הוא ינסה להימלט ולשבש הליכי משפט ועל כן קמה עילת מעצר גם מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

3.        העורר טען להיעדרן של ראיות לכאורה. כעולה מהחלטת בית משפט קמא, גרסת העורר היא שישראלי המתגורר בקולומביה ושמו סאם, אשר העורר התיידד עמו כחצי שנה לפני התרחשות האירועים המתוארים בכתב האישום, ביקש ממנו עזרה במציאת דירה בתל-אביב למספר שעות עבור חבר קולומביאני שנמצא בישראל. העורר הכיר את עדי וידע שהוא עוסק בתיווך דירות, שכן התנהל ביניהם קשר עסקי בענייני נדל"ן בעבר, ועל כן קישר בין עדי לבין ג'ון. העורר טען שבכך התמצה הקשר שלו לג'ון ולעדי והוא הכחיש שהכיר את ג'ון באופן אישי או שידע על הסמים שהכניס לישראל. העורר הוסיף כי עדי וסאם שוחחו זה עם זה לפחות פעם אחת וסיכמו ביניהם את עניין תשלום התמורה לשירותי התיווך של עדי, והוא לא היה מעורב בכך.

           העורר עומת בחקירותיו עם שני המסרונים ששלח לעדי, אשר באחד מהם צוין שמו של ג'ון בצירוף מספר הטלפון שלו והשני כלל התייחסות לאדם שיתקשר ויאמר ש"הדוקטור" שלח אותו. בתגובה לכך טען העורר כי תוכן המסרונים הוכתב לו על-ידי סאם והוא אינו מכיר את ג'ון ואינו יודע מה היתה כוונת המסרון השני.

4.        ביום 11.3.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי "גרסתו [של העורר - צ.ז.] אינה עולה בקנה אחד עם הגיון החיים ועם התשתית הראייתית הלכאורית". בבחינת גרסתו של העורר הדגיש בית המשפט את מיעוט הפרטים שסיפק ביחס לסאם, את תוכן המסרונים ששלח לעדי, את העובדה שבתחילה אמר שעדי וסאם שוחחו ביניהם מספר פעמים ורק לאחר מכן צמצם את נפח הקשר ביניהם לשיחה אחת (לפחות), את הפער בין גרסת עדי לבין גרסת העורר לעניין זהות הגורם שישלם לעדי (עדי טען שהעורר ישלם לו, בעוד העורר טען שעניין התשלום סוכם בין סאם לבין עדי) ואת עשר השיחות שבוצעו מהמכשיר הנוסף של עדי, כאשר חמש מהן היו לג'ון וחמש לעורר.

           עוד נקבע, כי העובדה שהקשר בין העורר לבין עדי נוצר רק כשבוע לאחר שג'ון הגיע לארץ, ולמעשה לאחר שהשלים את עבירת יבוא הסמים, אינה מפחיתה מעוצמת ראיות התביעה כנגד העורר, שכן היא עולה בקנה אחד עם יתר הראיות. בית המשפט ציין כי עיתוי חזרתו של העורר לארץ, כשבועיים לאחר הרשעתו של עדי, הוא חשוד ומעיד על כך שהעורר המתין בקולומביה לתוצאת משפטו של עדי לפני שהחליט לחזור.

           בית המשפט סיכם וקבע כי על-פי גרסת עדי, הנתמכת במחקרי התקשורת שמהם עולה כי עדי היה בקשר טלפוני עם העורר ואף קיבל ממנו שני מסרונים, העורר היה איש הקשר היחיד של עדי לעניין יבוא הסם והוא האדם שהבטיח לעדי תשלום עבור התיווך. משכך קבע כב' השופט קאפח כי "מכלול הראיות מוליך למסקנה לכאורית אחת ויחידה כי המשיב הוא שעמד מאחורי החדרת הסם לתחום מדינת ישראל".

           בהמשך לכך נקבע כי אין חלופה שתפיג את מסוכנות העורר שיכול להמשיך לבצע עבירות סמים גם במהלך מעצר בית. בית המשפט הזכיר בהקשר זה את הנסיבות החמורות של העבירות, הבאות לידי ביטוי בסוג הסם ובכמותו. עוד הוסיף בית המשפט כי קיים חשש להימלטות מהדין, שכן העורר שהה בחו"ל תקופה ממושכת, כמו גם חשש משיבוש הליכים. נוכח דברים אלה נקבע כי העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים.

טענות הצדדים בערר

5.        העורר טוען כי לא די בראיות הנסיבתיות שהציגה המשיבה כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שביצע את העבירות בהן הוא מואשם.  נטען כי הראיות המייחסות לעורר ביצוע של עבירת יבוא הסם, מתייחסות לקשר שבינו לבין עדי שהחל רק כשבוע לאחר שג'ון הגיע לישראל, ולאחר שלמעשה הושלמה עבירת יבוא הסם. לפיכך נטען כי ראיות אלה אינן מעידות על כך שהעורר ביצע את עבירת היבוא או את עבירת קשירת הקשר. העורר מוסיף כי ביום 29.1.2014 זוכה עדי מעבירת קשירת קשר לביצוע פשע ומעבירת יבוא סם מסוכן (והורשע בעבירות אחרות כפי שיפורט להלן). לטענת העורר, בהחלטה על מעצרו התעלם בית משפט קמא מהכרעת הדין בעניינו של עדי, כאשר לשיטת העורר יש בהכרעת הדין כדי להחליש את ראיות המשיבה כנגדו.

           באשר למסרון המתייחס ל"דוקטור" ששלח העורר לעדי, נטען כי הוא אינו "בעל תוכן פלילי מובהק" כפי שקבע בית משפט קמא. העורר טוען כי ראיות נסיבתיות מסוג "דיבורים", דוגמת האזנות סתר או מסרונים, הן ראיות חלשות יחסית שכן הן נתונות לפרשנויות שונות. לטענת העורר, מסרון זה, כמו גם יתר השיחות בינו לבין עדי, עוסק בתיווך נדל"ן עבור ג'ון, ולא בעסקת סמים. העורר מוסיף כי טענה זו נתמכת על-ידי גרסתו של עדי וקביעות בית המשפט בהכרעת דינו. העורר מציין כי אף אם בעניינו של עדי העדיף בית המשפט את גרסת התביעה לפיה הפעולות של עדי קשורות גם לסמים ולא לתיווך נדל"ן בלבד, עניינו שלו שונה, שכן כנגד עדי הוצגה גם הודעתו המפלילה של ג'ון על מעשיהם המשותפים, בעוד שהעורר כלל לא נזכר בהודעותיו של ג'ון.

           העורר מוסיף כי העובדה שגורמי החקירה לא ערכו עימות בינו לבין עדי, ביחס לשאלה האם באשר למעשיו של ג'ון בישראל עדי היה בקשר רק עם העורר (כפי שטען עדי), או שעדי היה בקשר גם עם סאם (כפי שטוען העורר), מהווה מחדל חקירה עליו בית משפט קמא לא נתן דעתו. בהקשר זה מציין העורר כי ביום 17.2.2014 פנתה המשיבה לכב' השופט ע' מודריק, אשר דן בכתב האישום נגד עדי, בבקשה לאפשר למשטרה לחקור את עדי. בית המשפט קבע כי אם מטרת החקירה היא לבחון את חלקו ומעורבותו של העורר בפרשה, על סנגורו של עדי להבהיר מדוע הוא מתנגד לכך. העורר טוען כי הסנגור לא הבהיר את התנגדותו והמשיבה לא המשיכה לקדם את כוונתה לחקור את עדי ולעמת אותו עם העורר, ובכך פגעה ביכולתו של העורר להתגונן בפני האישומים נגדו.